ראיה בפשיטת רגל
ראיות בפשיטת רגל
"רשומות" – ראיה [115]
230. (א) עותק של "רשומות" שפורסמה בו הודעה לפי פקודה זו ישמש ראיה לעובדות המפורשות בהודעה.(ב) עותק "רשומות" שיש בו הודעה על צו כינוס או על הכרזת פושט רגל, ישמש ראיה חלוטה בכל הליך משפטי על נתינתם כשורה ועל תאריכם.
פרוטוקול אסיפת נושים [116]
231. (א) פרוטוקול של הדיונים באסיפת נושים לפי פקודה זו, שחתם עליו, באותה אסיפה או באסיפה הקרובה לאחריה, אדם המתאר עצמו או הנחזה כיושב ראש האסיפה שבה נחתם הפרוטוקול, יתקבל כראיה בלי הוכחה נוספת.(ב) אסיפת נושים שפרוטוקול דיוניה נחתם כאמור יראוה כאסיפה שנתכנסה כשורה ודיוניה נתקיימו כשורה והחלטותיה נתקבלו כשורה, זולת אם הוכח היפוכו של דבר.
ראיות להליכים בפשיטת רגל [117] (תיקון מס' 1) תשמ"ג-1983
232. בכל הליך משפטי יתקבלו כראיה –(1) עתירה בפשיטת רגל או העתק ממנה;
(2) צו או תעודה שנתן בית המשפט, או העתק מהם;
(3) מסמך או העתקו, תצהיר או תעודה, שנעשו או ששימשו תוך הליכי פשיטת רגל או הליכים אחרים שהתנהלו לפי פקודה זו,
ובלבד שהם נראים כחתומים בחותם בית המשפט, או נחזים כחתומים בידי שופט או רשם בית המשפט, או אושרו כהעתק נכון ביד מזכיר ראשי של בית המשפט.
{תיקון מס' 1) תשמ"ג-1983
233. (בוטל).עדות חייב או עד שנפטרו [119]
234. נפטרו החייב או אשתו או עד, שעדותם נתקבלה בבית משפט בהליך לפי פקודה זו, תהא עדות הנפטר, או העתקה, הנחזים חתומים בחותם בית המשפט, ראיה לדברים האמורים בהם.
חותם [120]
235. לבית המשפט יהיה חותם המתאר אותו כפי שיורה השר; חותם כאמור, וחתימת השופט או המזכיר הראשי של בית המשפט, לא יהיו צריכים ראיה.פרק י': שונות
שוב זמן [121]
236. מקום שנקבע בפקודה זו זמן של פחות משלושה ימים לעשיית מעשה או דבר לא יובאו בחשבון –(1) יום ששי, יום השבת ויום ראשון;
(2) יום מנוחה אחר לפי סעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948;
(3) יום שבתון שנקבע בחיקוק
המצאת הודעות [122] (תיקון מס' 1) תשמ"ג-1983
237. כל הודעה ומסמך שאין הוראה בדבר המצאתם לפלוני, אפשר לשלחם בדואר לפי מענו הידוע האחרון.פגם פורמלי לא יפסול [123]
238. (א) שום הליך בפשיטת רגל לא ייפסל מחמת פגם שבצורה או שיבוש בו, אלא אם בית המשפט שהוגשה לפניו התנגדות להליך היה סבור שהם גרמו עיוות דין ממשי אשר אינו ניתן לתיקון בהוראה של אותו בית משפט.(ב) שום פגם או שיבוש במינוי או בבחירה של כונס רשמי, נאמן או חבר ועדת בקורת לא יגרעו מתקפו של מעשה שעשו בתום לב.